יום שלישי, 28 בפברואר 2012

Art of Rock


שם האוסף: Art of Rock

תת כותרת: אוסף מכיוון אחר

חברת תקליטים: פונוקול/ Mercury

שנה: 1990

עריכה: אורן קריסטל

הפקה: אורן קריסטל, אבי מאור וארז פרי

מק"ט: 845113-1

רשימת שירים:
גרסת התקליט:
צד 1
1 House of Love, The - Shine On (Album Version)
2 Cure, The - Love Song
3 Mission, The - Butterfly on a Wheel
4 Element of Crime - The Ballad of Jimmy and Johnny
5 James - How Was it for You?
6 Xymox - Imagination
צד 2
1 Wonder Stuff, The - Circlesquare
2 Siouxsie & The Banshees - Peek-A-Boo
3 Fall, The - Telephone Thing
4 Teardrop Explodes - Serious Danger
5 X Mal Deutschland - Dreamhouse
6 Eat - Summer in the City

גרסת הדיסק
1 House of Love, The - Shine On (Album Version)
2 Cure, The - Love Song (Extended Mix)
3 Mission, The - Butterfly on a Wheel
4 Element of Crime - The Ballad of Jimmy and Johnny
5 James - How Was it for You?
6 Xymox - Imagination
7 Wonder Stuff, The - Circlesquare
8 Fall, The - Telephone Thing
9 Pere Ubu - Breath
10 Teardrop Explodes - Serious Danger
11 X Mal Deutschland - Dreamhouse
12 Minimal Compact - I Imagine
13 Siouxsie & The Banshees - Peek-A-Boo
14 Chills, The - Heavenly Pop Hit
15 Soup Dragons, The - I'm Free (7" Version) (feat. Junior Reid)
16 Happy Mondays - Kinky Afro
17 Eat - Summer in the City

עטיפה: עיצוב של דובי בן יהודה על בסיס צילום של מישל קרמרמן. אם זאת אותה מישל קרמרמן שהיא כיום המנכ"לית של רדיו 99FM (אקו 99), אני לא יודע. בכל מקרה, אם כן, אז נחמד לגלות את תחילת דרכה של האישה המוכשרת הזאת. ידידי אורן עמרם בוודאי ידע להגיד לנו אם זאת היא או לא. לגבי העטיפה הזאת, אף פעם לא הבנתי מה ממש רואים פה. זה אנשים או משהו כזה. בכל מקרה, האפקט הטלוויזיוני שבן יהודה עשה על התמונה נחמד וגם הצבעים הכהים שחורים שלה שהולכים טוב עם הקו של האוסף כאוסף אינדי. בסדר. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: האוסף הזה הוא דוגמא לכמה אנשי חברות התקליטים בישראל בתחילת הניינטיז היו ורסטילים. אותו אורן קריסטל, שבדרך כלל ערך אוספי פופ ודאנס ערך גם את אוסף האינדי/אלטרנטיבה הזה. כך זה היה באותם ימים. בעצם כנראה שגם היום. ישבו להם איש או שניים במחלקה הבין לאומית של חברה כזאת או אחרת והם היו אחראיים על כל הרפרטואר שלה. פופ, רוק, אינדי, האוס, היפ הופ, you name it. מי שעבד באותם הימים בחברת תקליטים היה חייב להכיר מוסיקה מכל הכיוונים שלה. לדעת מה הולך בכל תחום ולדעת לקדם כל סגנון וסגנון לערוץ שלו.
זה נראה לכם אולי עניין של מה בכך, אבל קריסטל היה איש מוכשר בטירוף שהכיר את המוסיקה על כל גווניה. כך, הוא יכל בלי בעיה לערוך באותה התקופה את הפרק האחרון של טופ פופ שנפתח בקיילי מינוג ובג'ייסון דונובן, לעשות עבודה מעולה עם האוסף ההוא וגם במקביל לערוך אוסף כזה שנפתח עם ההאוס אוף לאב והקיור ושוב לעשות עבודה למופת.
ארט אוף רוק הוא אוסף מצויין. תמונה מדוייקת של סצינת האינדי האירופאית שהתאוששה ממותן של אגדות כמו הסמיתס, אקו אנד דה בנימן ובאוהאוס וקיבלה לחיקה את הסצינה המנצ'סטרית המתעוררת. כל שיר כאן הוא אליפות, האוסף ערוך למופת ובאמת שתענוג לשמוע אותו גם היום, 22 שנים אחרי.
מוכרי תקליטים מהתקופה יספרו לכם עד כמה הם נהנו להמליץ עליו ללקוחות ורוכשי תקליטים מאז יספרו לכם איך האוסף הזה סידר להם את החיים באותה תקופה יבשה בישראל, כשהיה קשה להשיג פה סינגלים. מושלם.

ערך אספני: 50 ש"ח

ציון: 9

יום רביעי, 22 בפברואר 2012

קססה


שם האוסף: קססה

תת כותרת: ממפעלי החזית האלקטרונית

חברת תקליטים: אל איי 4 תקליטים, החזית האלקטרונית, Junior Mouth, BrainSTorm Audiosex

שנה: דצמבר, 1998

עריכה: אביעד אלברט וחברים

הפקה: ישי אמיר ואביעד אלברט

מק"ט: LA 10511

רשימת שירים:
1 Tall Man - Soul Kiss
2 Bruce is Coming - ברוס מגיע
3 pRecycle - We
4 DJ Wow - פחדים מוזרים
5 אורי קצנשטיין - החדרה ראשונה (עם ישי אדר) מתוך הפסקול לאריס באהבה
6 להקת ישראל - מלכות זרה
7 Gaza (אלון אבנת ויאיא) - You Sing it
8 ראש – Fly
9 טינו - זה גודל - קולות: אלון אבנת ומוריס צרפתי
10 גורליישן קורפוריישן - DaGoodE
11 אורי קצנשטיין - החדרה שניה - עם ישי אדר
12 הדוב - Tempt Me to Madness
13 W.I.D Productions - ג'ה טאקאמלה
14 גימל - ראש מדברי

עטיפה: עיצוב של BrainStorm עם עבודות של יואב רכס וצילומים של דורי גילד. אף פעם לא ממש הבנתי מה רואים כאן, אבל העטיפה כן מעבירה תחושה של מחתרתיות ותעשייתיות. לאוסף כזה היה יכול לעזור מאוד טקסט שמסביר עליו ועל האומנים שבו, אבל אין כאן כזה. חבל. ציון עיצוב: 6

ביקורת ורקע: הגענו לפינה החודשית שלנו של סקירת אוסף של מוסיקה מקומית ואחרי סקירה של שני אוספים של מועדון האומן 17, חוד החנית של תרבות המועדונים הפופולרית מירושלים בניינטיז, אנחנו עוברים לצד השני של המתרס. "קססה", שאני לא צריך להסביר סלנג למה זה, היה אוסף של החזית האלקטרונית. החזית לא היתה מועדון, החזית היתה סוג של איגוד של כמה אמני מוסיקה אלקטרונית אלטרנטיבית, שפעלו מאמצע שנות התשעים בישראל.
ההקשר שעשיתי קודם לאומן 17 והגדרתה של החזית כצד השני של המתרס, הוא בגלל שרבים מאומני החזית הם ירושלמים, או ירושלמים לשעבר. בראשם עמד אביעד אלברט, בעברו איש קסבה רקודס, שהקים את החזית כפלטפורמה למסיבות ולהופעות של אמני הקולקטיב הזה. חוץ מאלברט היו בחזית עוד שמות ירושלמים מוכרים כמו מלכיאל גרוסמן (כאן תחת השם Bruce is Coming), ישי אדר (לשעבר מנושאי המגבעת), להקת ישראל (הלהקה הותיקה ביותר שפעילה בארץ), אלון אבנת (כאן בהרכב גאזה) וביניה רכס (שניהם היו בעבר בהרכב דיוולט, שהוציא אלבום בחברת נענע), נדב רביד (כאן תחת השם דוב), מוריס צרפתי (שאחר כך היה בלהקות סרטן השד וההם) וכמובן אלברט עצמו (כאן תחת השם טינו). כל האנשים האלו, כאמור, הגיעו מירושלים באחד מגלי היצירה המעניינים והמסקרנים שעיר הבירה הישראלית ידעה. כולם יצרו אלקטרוניקה שישרה קו עם חוד החנית של היצירה בחו"ל, כולם היו מוכשרים ומעניינים.
לרשימת הירושלמים מתלווים כאן עוד כמה אמנים ישראלים ובסך הכל "קססה" הוא תמונת מצב מפעימה על סצינה מרגשת שפעלה כאן בתקופה מאוד מסויימת.
החזית קיימה כל מני אירועים בכל מני מקומות שרובם כבר לא קיימים, מקומות שמקבלים קרדיט ברשימת התודות - בין השאר בדבש ובשריטה התל אביבים וברוזה, בולינאט והצוללת הצהובה בירושלים. בכלל, רשימת התודות כאן היא דרך להזכר בכל מי שעשה את אותה הסצינה באותה התקופה, כולל ליין הרייבים 100 מטר מתחת לאדמה, הרדיו הפיראטי הירושלמי פריסקופ 92.2 אף.אם, החנויות קרמבו ובאלאנס, המגזין New-Zeek ועוד המון המון אנשים. כשאני קורא לאתר הזה "אומרים שפעם היה פה שמח", על דברים כמו החזית האלקטרונית אני מדבר. כמות האנשים המעורבים, המוסדות, היצירה ואפילו החתרנות (מאחור כתוב: מחיר כפול לחיילים...) גורמים לי להתגעגע ולקוות שיקום כאן עוד דור שיעיר את השטח וינסה להיות יצירתי, מרגש ומקורי כמו הדור המוכשר שצמח כאן בניינטיז.
אז נכון, הדיסק "קססה" לא היה הצלחה מסחרית אדירה, אבל האימפקט שלו על הולדתה של סצינת אינדי אלקטרוני שפרחה כאן בחמש-שש שנים אחרי שהוא היה אדיר. שלא לדבר על המסיבות המדהימות של החזית.

ערך אספני: 120 ש"ח

ציון: 9


תודה ליורם אליקים שהאוסף סוקר באדיבותו

Haoman 17 Jerusalem - Erudite


שם האוסף: Haoman 17 Jerusalem - Erudite

חברת תקליטים: IMP/ Lucky Strike

שנה: 2000

עריכה ומיקס: סהר זנג'לביץ'

הפקה: איתמר חובב ואלמוגית אלוש

מק"ט: IMP 2078

רשימת שירים:
CD1:
1 C&M Productions – True House (feat. Marcel Schooler) (DJ Set)
2 DJ Rasoul – True Science (DJ Set)
3 Jean-Louis Huhta – Zoat Zingo (DJ Set)
4 Halo Varga – Future! (DJ Set)
5 H-Foundation – X-Tra Large (DJ Set)
6 Barbara Brown – Dammelo Peice (DJ Set)
7 Moby – Porcelain (DJ Set)
8 Reflex II – Monument (DJ Set)
9 Dub-Tech Soundsystem – Aridium (DJ Set)
10 Timmy S and JB – You Loft It (DJ Set)
11 Angel – Air-Bore (DJ Set)

CD2:
1 Index ID – Arktika (DJ Set)
2 Ctrl – M.R (DJ Set)
3 Pete Lazonby – Sacred Cycles (DJ Set)
4 HP Source – Flightpath (DJ Set)
5 Online – Widescreen (DJ Set)
6 Corvin Dalek – Pounds and Penz (DJ Set)
7 Devol – Feed Your Addiction (DJ Set)
8 Laurent Garnier – The Man With The Red Face (DJ Set)
9 Moonface – Overactive (DJ Set)
10 Kundalini Rising – Kayomani (DJ Set)
11 Origin – Wide-Eyed Angel (DJ Set)

עטיפה: כמו את העטיפה הקודמת, גם את העטיפה של האוסף השני של האומן עיצבו כ"ץ ופרידמן - מהבעלים של המועדון שעיצבו את כל הגרפיקה שלו ואת המקום עצמו. העטיפה של הדיסק מרהיבה, אחת היפות שנראו בארץ. קופסה אפורה שהדיסק בתוכה, עם המון תמונות של המועדון שצילם צלם הבית שמעיה. טיפ טופ. ציון עיצוב: 10

ביקורת ורקע: אני חורג קצת מחוקי האתר ועובר טיפה את הגבול כדי לסקר אוסף שיצא בשנת 2000, האוסף השני והאחרון ש-IMP הוציאו למועדון האומן 17 הירושלמי (פוסט אחד מתחת מספר על האוסף הראשון).
ההצלחה של הדיסק הראשון, שהןשגה בזכות כל אותם האנשים שרצו לקחת איתם את האומן הביתה באמצעות דיסק, הביאה את המועדון ואת אנשי IMP לנסות לשחזר את הנוסחה, שנה אחת אחר הוצאת החלק הקודם.
כמו באוסף הקודם, גם כאן תקליטן הבית סהר זנגילביץ' היה אחראי על העריכה וגם על המיקסוס של כל השירים בסט תקלוט על דיסק כפול.
מלבד השם המוזר, Erudite, שהמשמעות שלו זה משהו כמו "למידה" בלטינית (ותקנו אותי אם אני טועה), האוסף טוב וערוך בקלאסה. רק שבניגוד לחלק הראשון, הוא לא זכה לאותה הצלחה ובאיזשהו מקום הוא היה סנונית מבשרת למותה של סצינת המועדונים הישראלית. הסיבה המרכזית למות הסצינה היתה האינטיפדה השניה (אינטיפדת אל-אקצה), שהרגה את המצב רוח הלאומי והפכה את מקומות הבילוי בארץ למקום מפחיד שאנשים הדירו ממנו את רגליהם. זכור לי ערב אחד משמעותי, באוקטובר שנת 2000, ביום חמישי קר. בערב תוכננה מסיבה באומן עם שנים מהתקליטנים הגדולים בעולם - פלסטיקמן וג'ון אקוואויוה. התקליטנים כבר נחתו בארץ כשברמאללה, מרחק כמה קילומטרים ממועדון האומן, התרחש הלינץ' הידוע בשני חיילי צה"ל, שהשאיר את מדינת ישראל המומה.
באומן החליטו, למרות הכל, להמשיך כרגיל ולתת למסיבה לקרות. הנוכחות באותו לילה היתה הדלה ביותר שחוויתי באומן, אבל זאת גם היתה המסיבה הכי מדהימה שהייתי בה בחיים. המעבר מחוץ המועדון באיזור התעשייה של תלפיות אל תוכו - היה בגדר שיגור לכוכב אחר. בפנים היו אנשים עם אגרסייה מודחקת שיצרו מסיבה מנותקת, רוויית אנרגיות מדהימות, שרקדו עד אפיסת כוחות לדיג'יים שלא מאמינים למה שהם רואים. סוף המסיבה היה אנטי-קליימקס גדול. גדול מדי והחזרה לחיי היומיום שבשנים הבאות הפכו לקשות מנשוא, החלו באותה נקודה.
פיגועים במקומות בילוי כמו בקפה מומנט בירושלים, במועדון הדולפינריום בתל אביב ובפאב המייקס פלייס בתל אביב - גרמו לצעירים הישראלים להבין שהמצב בפלסטין הגיע אליהם לחצר המשחקים וסצינת הבילויים הישראלית גוועה, שלא לומר פשטה את הרגל.
למרות שהמצב היום בתחום הבילויים בישראל לא רע, סצינת המועדונים הישראלית מעולם לא התאוששה מהאינטיפדה הזאת. מועדוני הענק נסגרו בזה אחר זה, הדיג'יים הבין לאומיים הדירו את רגליהם מפה ולכל אלו לא קם דור חדש. Erudite הוא סוג של שירת הברבור של הסצינה הזאת, יהיה זכרה ברוך.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 8

יום שלישי, 21 בפברואר 2012

Haoman 17 Jerusalem


שם האוסף: Haoman 17 Jerusalem

תת כותרת: Session One

חברת תקליטים: IMP

שנה: 1999

עריכה ומיקס: סהר זנג'לביץ'

הפקה: צוות IMP

מק"ט: IMP 2071

רשימת שירים:
CD1 - Unmixed
1 Des Mitchel - Welcome To The Dance
2 Balearic Bill - Destination Sunshine
3 Agnelli and Nelson - Everyday
4 Plastic Angel - Follow Me
5 Ambassador - The Fade
6 Rising Star - Touch Me
7 Lost Tribe - Gamemaster
8 Sander Kleinenberg - Sacred
9 Animated Rhythm - Persuasion
10 Katcha - Touched By God
11 System Lush! - Goin On
12 Humate - Love Simulation
13 Manjaro - Apperception

CD2 - Mixed
1 System Lush! - Goin On (DJ Set)
2 Sander Kleinenberg - Sacred (DJ Set)
3 Plastic Angel - Follow Me (DJ Set)
4 Animated Rhythm - Persuasion (DJ Set)
5 Lost Tribe - Gamemaster (DJ Set)
6 Balearic Bill - Destination Sunshine (DJ Set)
7 Des Mitchel - Welcome To The Dance (DJ Set)
8 Rising Star - Touch Me (DJ Set)
9 Agnelli and Nelson - Everyday (DJ Set)
10 Humate - Love Simulation (DJ Set)
11 Ambassador - The Fade (DJ Set)
12 Katcha - Touched By God (DJ Set)


עטיפה: מה שנקרא אלגנטי. איל כ"ץ וסער פרידמן, שעיצבו ומיתגו כל דבר שקשור לאומן - מהמועדון, דרך ההזמנות ועד ללוגואים - עיצבו גם את זה. כ"ץ היה גם מהבעלים של האומן ואחרי אפיזודת המועדון הם הקימו חברת מיתוג מצליחה בשם Open, שבין לקוחותיהם אפשר למצוא את AM:PM. כתבה מעניינת עליהם מגלובס אפשר לקרוא כאן. בכל מקרה, לעטיפה של האוסף הזה הם עשו משהו ברוח ההזמנות של המעודון - עדין ומינימליסטי. בפנים יש תמונות נחמדות ממסיבות של המועדון. לא מדהים, אבל גם לא רע. ציון עיצוב: 7

ביקורת ורקע: האומן 17. אני לא יודע מאיפה להתחיל. מחוויות אישיות מהמועדון? מההיסטוריה שלו בכללי? מדיבור על הדיג'יי האגדי שלו? המקום היה כזה מדהים, שאין לי מושג מאיפה לתקוף את הנושא הזה, אבל אני אנסה בכל זאת. בסוף שנות התשעים, בזמן שישראל ידעה יציבות בטחונית והראתה סימנים של יציאה מהמיתון הכלכלי, סצינת המועדונים הישראלית החלה לפרוח במה שהתפתח לקלאב-לאנד מרשים.
אנשים חושבים שההאדרה של התקופה ההיא היא בגדר הגזמה, אבל אני רציני - באמת קרה משהו בישראל באותה התקופה ואפילו ה-BBC לא נשאר אדיש והפיק תכנית דקומנטרית על הסצינה הישראלית, תכנית שהייתי מת לראות היום, אז אם למישהו יש כיוון...
זה לא נגמר בזה. Global Underground, סדרת האוספים הבריטית המעולה החלה את דרכה עם הוצאת סט של טוני דה ויט בתקלוט שלו בתל אביב. תקליטנים מקומיים כמו ג'ז וצ'ופי נכנסו למצעדי המכירות בכל העולם עם קטעים שהם הפיקו. גיבורת הקלאבים המקומית דנה אינטרנשיונאל זכתה באירוויזיון והשורה הראשונה של דיג'יים מכל העולם הגיעו בזה אחר זה לתקלט בישראל.
בתוך כל ההו-הא הזה, בלט לחיוב מועדון אחד ויוצא דופן - האומן 17. בניגוד לשאר המועדונים המובילים בארץ שהיו באיזור המרכז, האומן היה בירושלים רחוק מכל ההמולה.
המיקום הגיאוגרפי של האומן הקנה לו מעמד של אתר עליה לרגל, כמעט דתי. כל זה לא היה רק רעיון מיתוגי. האומן נתן תוכן. זה היה המועדון הכי מועצב בארץ, עם הסאונד הכי טוב, הרזידנט הטוב בארץ והדיג'יים הטובים ביותר מחו"ל.
הקו המוסיקלי שלו היה קלאב-טראנס, שעליו ניצח התקליטן המוכשר סהר זנגלביץ' המקומי. את זנגילביץ' אני מכיר עוד מימיו כתלמיד בתיכון רנה קאסין שלמדתי בו. הוא היה בחור שקט ונעים שאהב מאוד מוסיקה. הוא החל את דרכו כתקליטן במסיבות לנוער במועדונים כמו הדרפדייה והפיתגורס ועם הזמן והמהפכה האלקטרונית של הניינטיז, הוא התקדם להאוס.
חברת IMP, שהיתה ערה להצלחת המועדון המדהים, חברה לאומן והוציאה לו אוסף שהוא סוג של כרטיס ביקור תדמיתי. זנגילביץ' אסף וערך את הקטעים, שמעלים זכרונות מתוקים מהמועדון שהוא היה. הדיסק השני כולל את אותם השירים, רק במיקס מתוקלט של זנגילביץ', במה שנשמע כמו לילה מיתולוגי, הלום אלכוהול ורד בולים, באופוריה המועדונית שצמחה כאן בסוף הניינטיז. לא היה דבר כזה. תאמינו לי.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 8

יום שלישי, 14 בפברואר 2012

Best House in the House


שם האוסף: Best House in the House

תת כותרת: House Classics

חברת תקליטים: IMP

שנה: פברואר, 1999

עריכה: יורם יצחק ואזאנא

הפקה: איתמר חובב, גל ארבלי, יניב ישעיהו ואלמוגית אלוש

מק"ט: imp 2056

רשימת שירים:
1 Ruff Drivers - Dreaming (presents Arrola)
2 Faithless - Insomnia (Monster Radio Mix)
3 Anti-Funky - Let's Go Dancing (Original Version)
4 Da Hool - Meet Her at the Love Parade
5 Black and White Brothers - Put Your Hands Up
6 Sash! - Encore Une Fois
7 Kadoc - The Nighttrain
8 Mr. Jack - Only House Music
9 Mark Van Dale - Water Wave (with Enrico)
10 Mighty Dub Kats, The - Magic Carpet Ride
11 Groovy 96 - 2-3-4 Music Sounds Better with You
12 Klubbers Revenge - Mental Atmosphere (Dance Piu) (Short Hitmix Radio Edit)
13 DJ Visage - Formula (Monte Carlo Radio Mix)
14 Klubbheads - Klubbhopping
15 Scooter - Fire
16
Moonman - Don't Be Afraid
17 Happy Groover, The - "When I Snap My Fingers..."
18 SM Trax -
Show Me Something Special (SM Radio Edit)

עטיפה: עבודה מ-ע-ו-ל-ה של "קיפוד". קופסת תקליטים של דיג'יי, עליה הלוגו של IMP, צבעים טובים, קונספט מבריק. IMP עשו כברת דרך מאז האוספים של סדרת ווליום מתחילת הניינטיז עם העטיפות העלובות, עד לרמת העיצוב הגבוה שהם הגיעו אליה בסוף העשור. סחטין . ציון עיצוב: 9

ביקורת ורקע: אחד האוספים היותר טובים ש-IMP הוציאה, אוסף שלמרבה האכזבה לא זכה להצלחה בחנויות. האוסף שנערך על יורם ואזאנא (שבאותם ימים החל "להתחזק" והוסיף לשמו את השם יצחק), כלל קלאסיקות מועדונים, מאלו שדגדגו את המצעדים (ולעיתים גם כבשו אותם) מהחצי השני של שנות התשעים. כל קטע כאן הוא Smash והעטיפה שלו רמזה יותר מכל על המטרה שלו - לחסוך לכל אותם תקליטנים של התקופה את הצורך לסחוב ארגזי תקליטים עמוסים ולהסתפק בלקחת עותק אחד (או שניים, כדי שיהיה אפשר למקסס) של האוסף הזה.
בתקופה שהאוסף יצא תקלטתי לא מעט למחייתי (לא בפול טיים, אבל זה בהחלט הכניס לי כסף) והאוסף הזה שירת אותי נאמנה כמה שנים. בהזדמנות הזאת אני רוצה לנסות לרכז את כל המקומות שבהם תקלטתי במהלך השנים, בעיקר לצורך התיעוד והנסיון להשאיר חותם אינטרנטי לכל מני מקומות שכבר לא קיימים.

מועדונים/רייבים:

Bloom, לונדון, בריטניה
האומן 17, ירושלים
גולם, תל אביב (ליין גלורי נייטס)
הקמפוס, ירושלים
גוטהאם קלאב (תלפיות), ירושלים
הצוללת הצהובה, ירושלים
באסס, ירושלים
ב12, ירושלים
סופהביט, תל אביב
100 מטר מתחת לאדמה - רייב
בנות לילית - רייב
פריסקופ - רייב

דאנס-בארים:

לילה, ירושלים
דיוואן, ירושלים
אנדרגראונד, ירושלים

תיאטראות/מוסדות:
החאן, ירושלים
הזירה הבין תחומית, ירושלים
בצלאל, הר הצופים, ירושלים
המעבדה, ירושלים
סינימטק, ירושלים
הג'אם, ירושלים

פאבים ובתי קפה:

גוטהאם (שהיה ברחוב הנביאים), ירושלים
סטארדאסט, ירושלים
סקוט האברפורד, תל אביב
התקליט, ירושלים
הקסטה, ירושלים
רוזה, ירושלים
קפה בגינה, ירושלים
אריזונה, ירושלים

יש עוד כמה. אני צריך להזכר ואני בטוח שאני אוסיף עוד שמות בקרוב.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 8

יום חמישי, 9 בפברואר 2012

Top Pop 95 vol. 3



שם האוסף: Top Pop 95 vol. 3

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: אוגוסט, 1995

עריכה: אורן קריסטל ורוברט גיטלמן

הפקה: אורן קריסטל, דניאל בוחניק ורוברט גיטלמן

מק"ט: 2028-2

רשימת שירים:
1 Corona - Try Me Out
2 Cappella - Tell Me The Way (House Edit)
3 Jinny - Keep Warm (Original 7" Edit)
4 Alex Party - Wrap Me Up (Light Piano)
5 Whigfield - Big Time
6 Isha-D - Stay (Tonight) (7" Epic Dance Mix)
7 Club, The - Waste Your Time
8 Po.Lo (Possesive Love) - I Want You
9 Kinky Boyz, The - In The Night (Seven Inch Edit)
10 Ann-Marrie Smith - (You're My One And Only) True Love (Clock Radio Mix)
11 Staxx - You (Man City Radio Edit)
12 Eurogroove - Move Your Body Baby (Original Single Mix)
13 Bass Bumpers - Keep On Pushing (Upspeed Radio Mix)
14 Indiana - Tears On My Face (I Can See The Rain) (Da Blitz RMX)
15 Clubhouse - Nowhere Land (Radio Edit) (feat. Carl)
16 One Nation -
More Than This (Cut Mix) (feat. Victory)
17 Taleesa -
Let Me Be (FM Cut)
18 Submission -
Wanna B (7" Edit)
19 Blast -
Sex And Infidelity (Stone and Nick Radio Edit)

עטיפה: צבעים אחרים לעטיפה הקודמת, שגם היתה לא משהו. למרבה השמחה בפונוקול זנחו את העטיפה הזאת של אילת אביב לטובת אחת העטיפות הטובות של הסדרה, שתלווה אותה בשלושת הפרקים של 1996. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: חלק 3 ואחרון לשנת 1995 סימן את סיומה של השנה הכושלת ביותר מבחינת סדרת טופ פופ, עד אותו הרגע. בפונוקול לא ידעו להתחדש ולהתעדכן בחומרים ובהחתמת לייבלים ומה שהיתה אחת מסדרות הדגל של המדינה, סדרה שכל פרק שלה עובר את מכירות העשרת-אלפים, הפכה לסדרה איזוטרית ושולית שקשה לזכור או לדעת אם משהו מהקטעים בה הוא להיט.
טופ פופ, שהיתה סדרת הלהיטים המובילה בישראל בשנים 1988 עד 1991, תוך כדי שהיא מלמדת חברות תקליטים גדולות ועשירות ממנה איך עושים אוסף כמו שצריך, הפכה ב-1995 לסדרת הלהיטים במקום האחרון באותה השנה. דרוג הסדרות נראה ב-95' כך:
1. היטמן (הד ארצי)
2. היטליסט (הליקון)
3. היטבוקס (אן.אם.סי)
4. ווליום (IMP)
5. טופ פופ (פונוקול)

הדירוג ב-1991, לצורך העניין, נראה כך:
1. טופ פופ (פונוקול)
2. סופרמיקס (אן.אם.סי)
3. הפרופסור (הד ארצי)
4. האוסף של יוסף (הליקון)

הדירוגים האלו הם פונקציה של מכירות, שמראות בעצם עד כמה טופ פופ התדרדרה. מהאספקט החיובי, עצם זה שהסדרה רצה מ-1988 עד 1999 זה הישג בפני עצמו, אבל עדיין. נפלו כאן גיבורים.
אם להיות קצת ענייניים על הפרק 3 לשנת 1995, אז מדובר, למרבה ההפתעה, בפרק לא רע בכלל. יש כאן 6-7 להיטי מצעדים שהצליחו בכל רחבי אירופה וגם בין אלו שלא היו להיטים, אפשר למצוא פנינים מעניינות (החידוש של ה-Kinky Boyz לפט שופ בוייז הוא אחד מהם). בכל מקרה, הצלחה גדולה זה לא הביא לפונוקול, שבפרקים הנותרים של הסדרה נאחזו בקרנות המזבח, שלא בהצלחה.

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 6

Top Pop 95 vol. 2


שם האוסף: Top Pop 95 vol. 2

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: אפריל, 1995

עריכה: אורן קריסטל, אמיר כהן ורוברט גיטלמן

הפקה: אורן קריסטל, הדס שליסל, שירה שליט ורוברט גיטלמן

מק"ט: 2020-2

רשימת שירים:
1 Corona - Baby Baby (Lee Marrow Radio Mix)
2 Mimosa - It's So Cool
3 Tony Di Bart - Why Did Ya (7" Radio)
4 Mo-Do - Gema Tanzen (Radio Mix)
5 Molella - Originale-Radicale-Musicale (Live Mix)
6 2 Brothers on the 4th Floor - Fly (Trough The Starry Night)
7 Double Dare - I Believe (Dance Remix Edit) (feat. Yvonne F)
8 פישנזון - Feel The Rhythm (Vocal Radio Mix)
9 Primax - Sound The Alarm (Girled Out To The Max Radio Mix) (feat. Kimberly)
10 Face the Bass - Pop That Pussy (feat. Mr. Nik)
11 Ice MC - Megamix (Short Version)
12 Cappella - Don't Be Proud (CCQT Mix Edit)
13 Marco Polo - Living For Fantasy (Radio Version)
14 Yaki-Da - Pride Of Africa (Radio Version)
15 Dominica - Gotta Let You Go (Radio Edit)
16 West Stream
- Steppin' Out (Run Mix Run)
17 Ramirez -
Baraonda (Single Cut)

עטיפה: פונוקול החליפו את העטיפה והפעם הביאו את אילת אביב שעשתה משהו ממש סתמי. החלק הבא של הסדרה יהיה בדיוק אותה העטיפה בשינוי צבעים. לא מעורר השראה, כרגיל. ציון עיצוב: 3

ביקורת ורקע: לא נגמרת הסדרה הזאת. לא שאני מתלונן, אבל היו לנו כאן המון טופופים ולמען האמת יש עוד איזה 10 בדרך, כך שהאתר הזה לא הולך לשום מקום בזמן הקרוב...
בכל מקרה, שלושה חודשים אחרי "95 חלק 1", שהיה אחד הפרקים החלשים בסדרה כולה, פונוקול חזרו עם חלק 2 לשנה, שהיה חביב מינוס. הוא נפתח בלהיט הבין לאומי הענק של קורונה, ממשיך ליציאה המוצלחת של מימוזה (שהיה להיט, פחות או יותר, רק בישראל) ומשמה מועד ליותר מדי קטעי יורודאנס איטלקיים (סך הכל 13 מתוך 17 הקטעים כאן). חלק מהקטעים האלו נשמעים ממש טוב, אבל אחרי שנתיים-שלוש בהם האיטלקים שלטו בסצינת הדאנס העולמית, חלה דעיכה במעמדם והחבר'ה הפסיקו להצליח. רק צריך להאזין לקטע של קאפלה, שנדחף לרצועה 12 באוסף הזה, כדי להבין עד כמה נפלו גיבורי הסצינה.
עדיין, יש כאן כל מני קטעים מעניינים, שנחמד להזכר בהם, בעיקר היציאה ה"קופסת הלהיטימית" של Primax בקטע הכובש עם המשפט האלמותי "Nice Ass Honey, Same it's on Your Shoulder". בנות, להשתמש בפעם הבאה שמתחילים אתכן עם משפט עלוב!

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 6

יום רביעי, 8 בפברואר 2012

Top Pop 95


שם האוסף: Top Pop 95

חברת תקליטים: פונוקול

שנה: ינואר, 1995

עריכה: אורן קריסטל, אמיר כהן ורוברט גיטלמן

הפקה: אורן קריסטל ורוברט גיטלמן

מק"ט: 2017-2

רשימת שירים:
1 Samira - When I Look Into Your Eyes
2 Apocalyps - Good Morning Vietnam (War Mix)
3 Mo-Do - Super Gut (Radio Edit)
4 Yaki-Da - I Saw You Dancing
5 Dr. DJ Cerla - Everybody Pom Pom! (Radio Version) (feat. Brownstone)
6 Whigfield - Another Day (Radio Nite Mix)
7 Netzwerk - Passion (Radio Mix)
8 2 Unlimited - Burning Like Fire
9 See:3 - No Ecstacy Love (Techno Version)
10 49ers - Rockin' My Body (Edit)
11 Jim - 24 Hours (7 a.m. To 6 p.m. Mix) (feat. Sai)
12 Pearl - Celebrate (Celebration Radio Mix) (feat. Zaradika)
13 Hermes House Band - I Will Survive (La La La) (Radio Edit)
14 Sophia - Gimme The Night (Radio Edit)
15 Robin S - Back It Up (Radio Mix)
16 Blast -
Princes Of The Night (F.O.S. Edit) (feat. V.D.C.)
17 Doop -
Huckleberry Jam (Original Recipe) (Station Edit)
18 Einstein Dr. D.J. -
Elektro Woman (Radio Edit)
19 Deadly Sins -
Everybody's Dancing (Edit)

עטיפה: עליה וקוץ בה, מישהו? פונוקול סוף סוף החליפו את העטיפה של סדרת הדגל שלהם, למרבה הצער הם הביאו את גילה טרמר שעשתה עבודה נוראית. בפונוקול הבינו את זה מהר ובניגוד לעבר לא נשארו עם אותה העטיפה מליון פעמים ובפעם אחרי כן כבר החליפו אותה. אמנם העטיפה הבאה לא היתה מזהירה, אבל לתחתית של העטיפה הזאת קשה היה לחזור. ציון עיצוב: 0

ביקורת ורקע: בשבועות האחרונים אני מקבל המון מסרים מאנשים, שמתלוננים שחלק מהקישורים שאני מפנה אליהם כאן כבר לא עובדים, בעיקר אלו של האתר Megaupload, שנסגר לפני כמה שבועות על-ידי הבולשת האמריקאית בטענה של פגיעה בהכנסות בעלי זכויות יוצרים מתחומים כאלו ואחרים. הסיפור של סגירת מגה-אפלואוד היה סיפור חדשותי גדול, שהעלה את נושא צרכנות המוסיקה בעידן האינטרנט (שוב) לסדר היום.
אנחנו חיים בעידן מוזר. מצד אחד האינטרנט והשיכלולים בערוצי התקשורת נותנים לנו את האופציה להחשף ליותר אינפורמציה (ואומנות) מאי-פעם, אבל מצד שני תעשיות הבידור קורסות בזו אחר זו, בגלל האינטרנט.
כל זה מעלה קונפליקטים מוסריים רבים. מצד אחד (כמעט) כולנו צורכים אינפורמציה דרך האינטרנט וכולנו עושים את גם בדרך לא חוקית. נכון, יש אנשים שיתעקשו לשלם עבור כל דבר שהוא צורכים, אבל הפיראטיות ברשת הפכה כבר לגדולה מכולנו. אפילו חברות תקליטים גדולות מעלות לינקים לקישורים פיראטיים, בעיקר מה-You Tube וזה כבר מזמן הפך למלחמה בתחנות רוח.
אז מה עושים? נותנים לעיתונות הכתובה, לחברות התקליטים, לתעשיית הפורנו, לתעשיית הקולנוע ולטלוויזיה להמשיך לקרוס? האם מצב כזה יביא לכך שלא תהיה השקעה כלכלית ראויה באומנות ומכאן שהאיכות תרד? אלו שאלות קשות, שלא אני אתן עליהן את התשובות. אני רק יודע שיש הרבה אנשים ששמחים שזה קורה, מתוך יחס לכל אותם תאגידי בידור ותקשורת כ-evils, שעשקו אותנו במשך שנים.
האם הם צודקים? לא ממש. חברות הבידור בעבר היו הרבה דברים, אבל רשעות לא היתה התכונה הבולטת שלהם. אם כבר טפשות.
למה הם לא היו רשעים? מפני שחברות הבידור והתקשורת אמנם עשו המון כסף בין שנות החמישים לחלוף המילניום והמחירים שהם גבו ממנו הלקוחות לא היו זולים, אבל הם גם לא היו מופקעים. חברות אנרגיה, מזון ומוצרי חשמל, לדוגמה, עשו עלינו רווחים באחוזים הרבה יותר גדולים ונתנו לנו תמורה הרבה פחות רוחנית, אבל העליהום לא מכוון אליהם, אלה בעיקר כלפי אלו שסיפקו לנו את רגעי התרבות הגדולים ביותר של החמישים שנים האחרונות.
למה הם היו טיפשים? בעיקר בגלל שכל גופי התקשורת והבידור התנהגו בצורה לא אחראית מבחינה כלכלית. אני מתעסק כאן באתר בעיקר בשנות התשעים, שהיו שנות השיא של תעשיות המידע והבידור. המון חברות הרוויחו הרבה כסף בתקופה הזאת, אבל במקום לשמור אותו ליום סגרירי, הם העדיפו לבזבז אותו על חוזי עתק לכוכבי הרגע. החוזים שנחתמו, לדוגמא, על ידי חברות התקליטים בשנות התשעים עם אומנים כמו אר.אי.אם (80 מיליון דולרים), ג'נט ג'קסון (70 מיליון), מטאליקה (60 מיליון), ברברה סטרייסנד (60 מיליון) ועם רובי וויליאמס (125 מיליון דולרים, בחוזה שנחתם ב-2002) היו בזבוז כסף מוחלט וסיבה יותר מרכזית לקריסת תעשיית המוסיקה כיום מהאינטרנט. רק על חמשת האומנים האלו הושקעו כמעט 400 מיליון דולרים, בצורה הכי שלומיאלית בהיסטוריה של עולם העסקים, מפני שכל האמנים האלו היו מעבר לשיא שלהם וההשקעה בהם היתה בגדר זריקת כסף שכל נער חובב מוסיקה יכל לחזות.
כאן אנחנו מגיעים למה שמעניין אנשים באמת וזה הנסיון לחזות מה יקרה בעתיד. האם נחיה בעולם בלי עיתונים, אלבומים וסרטים כחולים? כנראה שלא, אבל בטוח נחווה שינוי. קודם כל, התהליך שקורה עכשיו הוא סוג של התחדשות. המון גופי ענק ישנים חודלים להתקיים וגופים חדשים ורעננים צצים במקומם. הדוגמא של העיתון "ישראל היום", שבזמן כל כך קצר הפך להיות העיתון המוביל בארץ, היא דוגמא קלאסית לכך שבעצם אנשים רוצים מידע ובידור, רק שהם מעוניינים לקבל אותו בצורה אחרת ולשלם עליו פחות (אם בכלל).
אותו דבר נכון גם למוסיקה, סרטים, סדרות ומה לא. אנשים רוצים את זה, יש להם בעיה להוציא על זה כסף, אז צריך למצוא פורמט אחר שיכניס את הממון שיממן את זה. אתר כמו You Tube, שיעביר כסף מפרסומות פר קליק על סרט או שיר, הוא חלק מהכיוון. כמובן שהשיטה צריכה להשתכלל ולהשתפר כדי שזה באמת יהיה משתלם ומכניס, אבל אני באמת מאמין שזה יכול להגיע לשם, בטח עם You Tube תחבור לכל מפיצי הטלוויזיה והקולנוע הבולטים וחברות התקליטים המרכזיות ותהפוך את האתר לפלטפורמת סטרימינג עבור כל המידע שלהם. אנשים אולי יטענו שאין בפרסומות האלו הרבה כסף, אבל הכסף הזה יתעצם, אם בעצם כל הפרסומות מהטלוויזיה, שתפסיק להיות רלבנטית, יעברו למקום כמו יוטיוב. זה נראה רחוק, אבל זה ממש ממש לא.
אני מבטיח לתת עוד תחזיות על עתיד תעשיית המוסיקה בפוסטים עתידיים, לבנתיים אני חייב לקנח בסיבה שבשבילה אני כאן - סיקור חלק 1 של סדרת טופ פופ לשנת 1995. אז ככה: מדובר באחד הפרקים החלשים של הסדרה ואולי הראשון להצביע על דעיכתה. רוב השירים כאן, אין לי מושג מה הם וגם אחרי האזנות חוזרות אני מתקשה להבין מאיפה פונוקול שלפו אותם. אוסף כזה, הוא אולי עוד דוגמא לבזבזנות של חברות התקליטים בניינטיז. היה להם כל כך הרבה כסף, שהן יכלו להוציא מוצרים מחונטרשים כאלו בלי חשבון. הנה דוגמא ללמה התעשייה של היום עדיפה...

ערך אספני: 10 ש"ח

ציון: 1